החלטה בתיק ת"פ 040123/04

הבקשה לחיקור דין

1.         בפניי בקשה לאשר גביית עדויות בהולנד, הנוגעת לשבעה עדי תביעה, ששמם מופיע ברשימת עדי התביעה (עדים מס' 5 , 7, 8, 74, 75, 81 ו-82 ברשימת עדי התביעה).

            בקשה זו לגביית ראיות, הידועה בשם " חיקור דין", מעוגנת בסעיף 47 לחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק העזרה המשפטית"), הקובע לאמור:

                        "הרשות (קרי: היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוסמך על ידו - א.ש.) רשאית להגיש למדינה אחרת בקשה לגביית ראיות, לרבות העברת חפץ לצורך הצגתו בישראל, אם בית המשפט אישר שהראיות דרושות לצורך הליך משפטי בישראל; לעניין סעיף זה, ואם הבקשה היא בשל הליך תלוי ועומד 'בית משפט' - בית המשפט הדן בהליך הקשור לבקשה".

            חוק העזרה המשפטית וסעיף 47 בכלל זה, נועד להקנות תוקף מחייב לאמנה האירופית בדבר עזרה הדדית בעניינים פליליים (להלן: "אמנת שטרסבורג"), אמנה שישראל הצטרפה אליה בשנת 1967. האמנה מחייבת את הצדדים המתקשרים, להושיט עזרה למדינות האחרות, בהליכים הפליליים המתקיימים באותן מדינות.

            עזרה זו באה לידי ביטוי בזימון עדים, המצאת מסמכים, גביית ראיות, ביצוע פעולות חקירה, העברת מידע, תפיסה וחילוט רכוש, וכד'.

            פניית הרשות המוסמכת בישראל אל המדינה הזרה לקיים הליך של חיקור דין, מותנית באישורו של בית המשפט, כי הראיה דרושה להליך משפטי בישראל.

            למותר הוא לציין, כי גביית העדות באופן המתואר בסעיף 47 לחוק העזרה המשפטית, אין בה כדי לשמש תחליף למסירת עדותו של האזרח הזר בבית המשפט, בפניו מתקיים ההליך הפלילי.

            כידוע, הכלל הוא כי מי שעדותו נדרשת בהליך המשפטי, בין אם מדובר בעד תביעה ובין אם בעד הגנה, חייב להתייצב על דוכן העדים לצורך מתן העדות, ועל מנת שניתן יהא להתרשם ממנו באורח בלתי אמצעי.

            ככל שמדובר בעד המצוי בתחומי מדינת ישראל, ניתן לכפות את הופעתו, תוך שימוש, לעיתים, באמצעים שונים, לרבות מעצרו של העד.

            כאשר מדובר בנתין מדינה זרה, רשאי בית המשפט לזמנו לעדות, ובהתאם לאמנת שטרסבורג יבוצע הזימון ע"י הרשות המוסמכת בחו"ל, אך אין דרך לחייב העד להופיע אישית בפני בית המשפט לישראל.

סעיף 14 לפקודת הראיות

2.         כדרכם של עקרונות וכללים חשובים, שלמרביתם ניתן למצוא חריגים, אף כאן קיים חריג לכלל שבבסיסו חובת הופעה אישית של עד. חריג זה מעוגן בסעיף 14 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), שכותרתו " עדות מחוץ למדינה במשפט פלילי".

            סעיף זה משמש כחוט המקשר בין הוראות אמנת שטרסבורג וחוק העזרה המשפטית, לבין כללי המשפט בישראל, ככל שהדבר נוגע לדיני הראיות.

            סעיף 14 לפקודת הראיות קובע כדלקמן:

                        "על אף האמור בחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה-1965, מקום שנגבתה עדות מחוץ לתחום שיפוטם של בתי המשפט בישראל, מכוח כל אמנה, הסכם או דין, לצורך הליך פלילי בישראל, רשאי בית המשפט להתיר שפרוטוקול העדות שניתנה כאמור יוגש כראיה במשפט, ובלבד שבית המשפט ראה להנחת דעתו שיש סיבה מספקת להיעדרו של העד שהעיד לפי הפרוטוקול וכי לנאשם או לעורך דינו ניתנה הזדמנות לחקור את העד חקירה שכנגד בשעה שנגבתה העדות".

            סעיף 14 לפקודת הראיות יוצר, אפוא, מנגנון שנועד להכשיר כראיה עדות שנגבתה מחוץ לתחומי מדינת ישראל, לצורך הליך פלילי בישראל.

            זה המקום לציין כי, לכאורה, אמור בית המשפט להחליט אם לקבל העדות כראיה, רק לאחר שהתקיים חיקור הדין, בהתאם לאמנה ולסעיף 47 לחוק העזרה המשפטית.

            ואולם, מקובלנו כי ראוי שבית המשפט יקבע עמדתו עוד טרם הוחל בהליך חיקור הדין, על מנת שלא יתבצע מהלך סרק, אשר לא ישיג את מטרתו, היינו, קבלת פרוטוקול העדות כראיה במשפט.

            מסיבה זו, טרחה התביעה והגישה את בקשתה, עוד טרם ננקטו צעדים ממשיים לקראת חיקור הדין.

            התנאים אשר נקבעו בפסיקה, לקבילותה של עדות שהתקבלה בדרך של חיקור דין, הם אלה: